משמעות המונח ביומימיקרי היא חיקוי החיים (Biomimicry: Bio=life; mimesis=imitate). ביומימיקרי היא דיסיפלינה רב-תחומית המקדמת חיקוי ולמידה מהטבע לפתרון בעיות בדרכים מקיימות. מאז ומעולם האדם התבונן בטבע וקיבל ממנו השראה. אחת מעבודות הביומימיקרי המוקדמות ביותר המתועדות היא עבודתו של לאונרדו דה וינצ'י על תעופה מלאכותית. בעבודה זו, הדרך חשובה יותר מהתוצאה. לאחר שנכשל דה וינצ'י בפיתוח מנגנון תעופה מכני הוא פנה ללימוד של מעופפים שונים בטבע והקדיש שעות רבות ביום להתבוננות, הסתכלות, מחקר ושרטוט בעלי חיים כמו דג מעופף, עטלף, שפירית ועוד. לאחר שלב ההתבוננות, התמקד דה וינצ'י בלימוד מעמיק של הזואולוגיה והאנטומיה של התעופה הטבעית. בשלב הבא, מצויד בהיכרות עם הפתרונות הטבעיים לתעופה ובידע המכני וההנדסי הדרוש, פנה דה וינצ'י למציאת האנלוגיות האפשריות בין התעופה הטבעית לתעופה המלאכותית.

אמנם לאונרדו דה וינצ'י לא הגיע לסוף התהליך – דגם עובד של תעופה מלאכותית – אך מתודולוגיית הפיתוח הטומנת בחובה התבוננות בטבע, לימוד המנגנונים וחיפוש האנלוגיות היא התשתית להתפתחותו של מדע הביומימיקרי.

כיום, כאשר משאבי הטבע הולכים ואוזלים, נעשה צעד נוסף ומשמעותי לקידום פיתוח טכנולוגיות ומוצרים תוך הסתכלות על מודלים טבעיים המתמודדים עם אותן בעיות בצורה יעילה אנרגטית ושאיננה מזהמת את הסביבה.

אחת ההמצאות המפורסמות ביותר שמקורן ביומימיקרי היא המצאת הצמדן, או ה"סקוטש בהשראת הקוץ" על ידי המדען השווייצרי גו'רג' דה-מסטרל. תוך כדי מאבק בשליפת קוצים מפרוות כלבו הוא קיבל השראה לפיתוח מערכת הצמדה על פי מבנה הקוץ הייחודי של הלפה הקוצנית ( (Burdock plant) הכולל קרסים. מבנה זה מסייע לקוץ להידבק בקלות לפרוות בעלי חיים על מנת להגיע לתפוצה רחבה יותר.

ההתפתחות הטכנולוגית המשמעותית של העשורים האחרונים והיכולת למדל ולבחון פתרונות טבעיים, כמו גם היכולת לבחון מבנים מיקרוסקופיים ומולקולריים, מאפשרות גישה לטבע ולפתרונות החבויים בו במקום להמציא את הגלגל מחדש.

הבסיס לפיתוחי ביומימיקרי הוא הטבע המהווה מודל, מורה ובסיכומו של תהליך גם מדד לאיכות הפתרון המוצע מבחינה אקולוגית.

• הטבע כמודל לקבלת השראה לתכנון פתרונות לבעיות שהאדם נתקל בהן. למידת מודלים טבעיים והעתקתם למוצרים, תהליכים ומערכות בשלב המחקר והפיתוח.
• הטבע כמורה שממנו ניתן ללמוד ולא רק כמקור למיצוי וניצול משאבים.
• הטבע כמדד לאיכות האקולוגית של ההמצאה או הפיתוח מתוך נקודת מוצא שהפתרונות הטבעיים מקיימים ועומדים בסטנדרטים אקולוגיים.